כל חיי חייתי בסוג של בועה.

בכל המסגרות בהם הייתי לאורך השנים, תמיד הייתי מוקף באנשים כישרוניים, יצירתיים וגם מצליחים במה שהם עושים. יחד עם זאת, כמעט ולא פגשתי כאלה שחולמים בגדול ו"עפים" על החלום שלהם.

ראיתי מסביבי אנשים שעוסקים בדברים שהם מתחת ליכולתם ולפוטנציאל שלהם. אם רק היו מעיזים לממש את כל הכישרון והיצירתיות שלהם, השמיים לא היו הגבול בשבילם. תחושת התסכול על הבזבוז האדיר של הפוטנציאל ושל הכישרונות של כל כך הרבה אנשים ליוותה אותי גם בקריירה שלי בהי-טק. פגשתי המון גברים ונשים ביצועיסטים ומוכשרים, בעלי רעיונות מבריקים, שבמקום לעוף עם הרעיון שלהם השקיעו את זמנם ומרצם בדברים שלעיתים קרובות היו בקושי מאתגרים סטודנט מסמסטר ראשון.

למה זה קורה?

הסיבות הן רבות ואדון בהם בהרחבה בפרק "האם אני יזם?"

כרגע, אם יש לך רעיון ויש לך חלום, אני מזמין אותך להתחיל וללכת אחריו.

עכשיו זה הזמן שלך!

רק משהו אחד לפני שתצא לדרך…

בוא תלמד מהטעיות שלי – לו ידעתי אז את מה שאני יודע היום

מאז שאני זוכר את עצמי בניתי והרכבתי דברים. בגיל 6 – עגורן בגובה שלי. בגיל 8 – הרכבתי פצצות. בגיל 9 – מכונית עם שלט רדיו. בגיל 10 – טיסן. בגיל 12 כבר הלחמתי את המחשב הראשון שלי. בהמשך, כתבתי תוכנות ווירוסים :). יזמות של ילדים.

לעולם הסטארט-אפים נחשפתי בקורס "מבוא ליזמות". קורס שלקחתי במקרה בסמסטר הראשון ללימודי בטכניון בפקולטה למדעי המחשב. התאהבתי. אמרתי לעצמי שאני חייב להקים סטארט-אפ.

הייתי עתודאי לפני שירות צבאי ארוך ולכן נאלצתי לדחות את החלום עד לאחר השירות הצבאי. בינתיים “ניחמתי” את עצמי בלימודי מנהל עסקים (MBA) בטכניון עם התמחות בהייטק.

גם אחרי שהשתחררתי החלום של להקים סטארט-אפ לא התממש. הייתי נשוי טרי, אשתי הייתה סטודנטית. חשבתי אז שלוותר על משרה מכניסה בהייטק בשביל הרפתקה זו לא אופציה.

התשוקה להקים סטארט-אפ לא נתנה לי מנוח. במקרה שמעתי על תחרות של תכניות עסקיות שהתקיימה בטכניון. שכנעתי מספר חברים מתקופת הלימודים לגשת ביחד עם רעיון עסקי שהיה לי לתחרות. לא זכינו בתחרות, אבל זכינו בליווי של "טכניון לחיים" – "מאיץ יזמות" של ארגון בוגרי הטכניון ואף קיבלנו מהם מנטור אישי.

זאת הייתה הפעם הראשונה שחוויתי מה זה אומר לקבל ליווי צמוד. זה נתן לי המון בטחון והבנתי שלא חייבים לבד.

בשלב הזה, החלטתי שאני רוצה ללכת על זה! אני הולך עם הרעיון שלי ומרים סטארט-אפ!

הצעד הראשון היה לרדת לחצי משרה בעבודתי כשכיר.

ישבתי בבית ובניתי את האב טיפוס. מהר מאוד הגעתי למסקנה שלבד אני לא אצליח להרים את זה. הבנתי גם שלבנות אב טיפוס זה לא מספיק כדי לגייס השקעה. באותו הזמן החלטתי שאם אני רוצה להצליח אני צריך "להתאבד" על זה.

התפטרתי מעבודתי, צירפתי אלי שותפים והסתערתי על הסטארט-אפ.

התחלתי את תהליך הגיוס. משקיע אחרי משקיע, קרן אחרי קרן, פגישה אחרי פגישה. כולם חזרו בערך על אותם דברים:

• החברה בשלב מוקדם מדי.
• לא ברור איך תבנו את ערוצי ההפצה של המוצר.
• האם אתה יכול להיות מנכ"ל של החברה?
• השוק לא מוכח, למה שלקוחות יקנו את זה?

בינתיים אני חי מהחסכונות והכסף אוזל.

התחלתי לתהות אולי אני לא מתאים, אולי זה גדול עלי? איך אני אביא הוכחות לכל זה?

למזלי הרב, היה לי מישהו להתייעץ אתו, מישהו להיעזר בו בתקופה הזו – המנטור שלי.
הוא לימד אותי שיותר חשובה היכולת שלי להתפתח מאשר הכישורים שיש לי כרגע.
הוא לימד אותי שכל מה שאני יכול לדמיין אני יכול להשיג.
הוא לימד אותי שרוב האנשים ישמחו לעזור לי, רק צריך לבקש.

מעודד, יצאתי לבנות "הוכחת שוק".  אני ושותפיי נפגשנו וראיינו יותר מ- 100 מומחים ומקבלי החלטות בתחום שלנו. גילינו שהפעם המשקיעים מתייחסים אלינו אחרת והתחלנו להתקדם עם כמה מהם.

המשכתי לחפש איך להרחיב ולחזק את הצוות וכך פגשתי את משה (שם בדוי). הוא הציע לקשר ולהפגיש אותנו עם כמה משקיעים, אך בתנאי שהוא מציג את עצמו כמנכ"ל. כבר אז זה הריח לא טוב. היה ברור שהוא לא באמת רוצה להצטרף למיזם אלה רק להציג את עצמו כמנכ"ל. בכל זאת הסכמנו לתת לזה סיכוי.

משה הפגיש אותנו עם המשקיע הראשון שהבטיח להשתתף בסבב ההשקעה.
בהמשך הוא גם עשה היכרות בינינו לבין משקיע נוסף שהיה מוכן להשקיע סכום גדול.

ההדגמה של הרעיון והמוצר למשקיע נקבעה בעוד שבוע. הרגשתי שאני חייב להוציא את המקסימום בשבוע הזה. אני והצוות עבדנו כמו מטורפים ושידרגנו את המוצר כדי להציג גם יכולת "עתידנית". ההדגמה הזאת של היכולת ה"עתידנית" השאירה את המשקיעים פעורי פה וזכינו בהצעה להשקעה בחברה.

3 מיליון שקל! אמרתי לעצמי – הנה, המאמץ וההקרבה כן משתלמים.

ידענו שהמשקיע לא ממש מנוסה בתחום הסטארט-אפים, אבל מי אומר לא ל-3 מיליון שקל?
במקום זה, מה שהציק לנו באמת הוא שמשה, שהציג אותנו בפני המשקיעים, רוצה 25% מהחברה ובנוסף לקבל שכר של מנכ"ל – בלי להגיע יום אחד למשרד. הוא איים שאם אנחנו לא נסכים לתנאים שלו הוא יפיל את העסקה. בלית ברירה הסכמנו ויצאנו לדרך.

החברה צמחה ל-8 עובדים, שיתופי פעולה נרקמו ונמצאו לקוחות בטא ראשונים.

ואז הגיע המשבר הפיננסי של 2008.

המשקיע הגדול היה בעל נדל"ן ורשת קמעונאות בארה"ב. העולם בער מתחת לרגליו, כי הרבה מהנכסים שלו ירדו לטמיון. כתגובה למצבו הפיננסי החדש הוא החליט לסגור לנו את הברז. נאלצנו לפטר את כל העובדים. לא היה לנו אפילו כסף לשלם להם את השכר האחרון.

בשלב הזה, אמרתי לעצמי, אני לא מוותר! פשוט חייבים לעבוד יותר קשה ולמצוא השקעה חלופית.

זה לקח עוד 8 חודשים של עבודה מאומצת ואכן הצלחנו לקבל הצעת השקעה חלופית. התחלנו להסדיר את העניינים המשפטיים בין כל המשקיעים המעורבים, כדי להכין את החברה לסבב השקעה נוסף. ואז משה החליט שהוא רוצה לסחוט עוד משהו מכל העסק ואיים בתביעה נגד המשקיע הגדול שסגר לנו את הברז.

זה היה הקש ששבר את גב הגמל. הבנתי שעבודה קשה לא תעזור לחברה להבריא כשהיסודות כל-כך רקובים.

נכנעתי. הסכמתי לוותר.

החברה פשטה את הרגל.
זמן קצר לאחר מכן, ראיתי איך שני יועצים של החברה שהכירו את הרעיון ואת הטכנולוגיה שעומדת מאחוריו, בנו חברות מצליחות שהתבססו על נגזרות מהרעיון שלי.

אז נחתה עלי ההבנה החשובה. הצלחה של סטארט-אפ לא קשורה באם התאמצת הרבה או מעט, היא גם לא קשורה אם התמדת מספיק זמן או לא, היא בוודאי לא קשורה למידת ההקרבה שלך.

שלא יהיו אי הבנות, כל אלה פרמטרים חשובים מאוד, אבל ההצלחה של סטארט-אפ קשורה קודם כל לדיוק. דיוק בבחירות ודיוק במעשים.

להביא סטארט-אפ להצלחה זו אומנות.

ההבנה הזאת הביא אותי לשלווה. סוף סוף הייתי חופשי ממלחמה יום יומית. הייתי חופשי מהצורך להצליח.
עולם הסטארט-אפ הפך עבורי מזירה של קרבות לגלריית אומנות.

הלכתי להיות שכיר במקום שהוא הכי רחוק מסטארט-אפ – מיקרוסופט.
במקביל המשכתי לאהוב ולחקור את העולם הזה.

קראתי המון ספרים, עקבתי אחרי חברות מצליחות ולמדתי מהן, ראיתי המון הרצאות בתחום.
התמוגגתי בכל פעם שקיבלתי עוד תובנה לגבי הטעויות שעשיתי בסטארט-אפ שלי.
התפקיד שלי כמנהל תכנית במיקרוסופט אפשר לי ללמוד איך חדשנות פועלת בחברות ענק.
מדי פעם מצאתי את עצמי מייעץ לחברים שרצו להקים סטארט-אפ.

הייתה זו אשתי שנתנה לי את הדחיפה: "עם כל הידע העצום שלך, לך תכתוב בלוג".
לא השתכנעתי.

באיזשהו שלב התחלתי לשים לב שאני ממש נהנה לייעץ לחברים שלי בענייני הסטארט-אפים שלהם.
ואז הגיעה הדחיפה השנייה. אשתי שלחה לי הזמנה לקורס מנטורים עסקיים.

פתאום הכל התחבר לי.
תרומתו הגדולה של המנטור שהיה לי בסטארט-אפ. המשיכה שלי לעולם הסטארט-אפים. ההתלהבות והכיף לייעץ ליזמים מתחילים. הבנה עמוקה של מה שעובר עליהם. הידע, הניסיון והתובנות שצברתי. היכולת של התבוננות ואבחנה שניחנתי בהן.

החלטתי: אני אהיה מנטור של יזמים מתחילים. נרשמתי לקורס מנטורים הטוב ביותר שהיה והתחלתי לעבוד עם יזמים בצורה מסודרת.

אני מלמד בטכניון קורס ביזמות. בזמן שהסטודנטים שלי חושבים על ציונים אני דואג שחידק היזמות ידביק גם אותם.

אני שותף להרבה סטארט-אפים, אבל לא בעלים של אף אחד מהם. זה אומר שבזמן שהיזמים רועדים על כל אחוז, אני מסוגל להסתכל על מה הכי טוב ומדויק למיזם. במקום לדאוג לאיזה חלק של עוגה אני אקבל, אני דואג לכך שהעוגה כולה תגדל.

אני משקיע הרבה בכל אחד, אבל לא מתאבד על אף אחד. בזמן שהיזמים מסונוורים מעלויות השקועות ולא מסוגלים להביא את עצמם לעשות את השינויים הנדרשים, אני יכול לספק להם פרספקטיבה חדשה. אני דואג שהמיזם תמיד יוכל לשנות כיוון ולבחור את הכיוון המתאים לרגע זה.

אני אחראי ומעורב, אבל לא מעורב רגשית. בזמן שהיזמים סובלים מהצורך להיות צודקים, מחשש לטעות ומבושה להודות בכישלון, אני מביא את המחשבה הרציונלית לתוך המצב. אני דואג שהיזמים יוכלו לעשות את הבחירות מהסיבות הנכונות.

אני חלק מהצוות, אבל יכול להתבונן מבחוץ. בזמן שהיזמים עלולים לשחק במשחקי אגו, להתאכזב אחד מהשני ולהפיל אשמה על החברים שלהם, אני רואה את החוזקות של כל אחד מהם. במקום להתרכז במה שלא עובד, אני דואג למינוף מיטבי של פוטנציאל של כל חברי הצוות ולשיתוף פעולה שמעצים את המיזם.

אני תמיד שם בשביל היזמים, אבל אני לא חבר שלהם. בזמן שהיזמים מפחדים להעליב את השותפים שלהם וחוסכים מהם ביקורת בונה, אני יכול להגיד את האמת, גם אם היא לא נעימה. במקום שהמיזם יתקע בגלל שהיזמים לא מודעים לעצמם, אני עוזר להם לצמוח גם ברמה האישית.

אני רואה את הפוטנציאל הענק בכל מיזם, אבל אני חופשי מהצורך לרוץ לממש אותו. במקום דחף לרוץ לממש כל רעיון שיש בו פוטנציאל כלכלי, אני יכול לעזור ליזמים להסתכל מה מתאים להם באמת.

מאז אני חי את החלום. נהנה מכל מפגש עם הלקוחות שלי גם כאשר אני פוגש תסכול ומרירות. נהנה מהאנרגיה של היצירה ושל מימוש החלום. נהנה מהדברים המגניבים שאנחנו בונים ביחד. נהנה מעשייה שהופכת את העולם למקום טוב יותר.