בשבילי פייסבוק הגיע לשכונה בסוף שנת 2007 ולא אהבתי את זה.

באותה תקופה בדיוק הייתי בשיא של בניית הסטארט-אפ הראשון שלי. שלושה חברים ואני ישבנו בגארז' (לא ממש גארז', זה היה חדר בדירה שכורה שלי) ופתאום מישהי מהבנות (הרי לבנים גיקים אין חברים 😉 ) קיבלה הזמנה לפייסבוק.

אתם בטח יכולים להיזכר איך זה קרה לכם. בקשות חברות, אישור בקשות חברות, חיפוש מכרים, דפדופים ברשימות חברים של החברים, מדידה למי יש גדולה 😉 יותר (הרשימה 🙂 ) וכו'. שישו ושמחו אחד גדול, מה שבטוח לא עובדים לפחות שבוע.

פה זה מכה בך: הנה הדגמה חיה להבדל בין להיות שכיר לבין להיות בעל עסק. כאשר אתה שכיר וגולש בפייסבוק – בעיה של המעסיק, כאשר אתה בעל עסק ושותפים/עובדים שלך גולשים בפייסבוק שבוע שלם זו כבר בעיה שלך. במיוחד אם יש לך הדגמה למשקיע עוד שבועיים זה ממש מטריד.

אמרתי לעצמי: אם הסטארט-אפ חשוב לי, לזה אני לא מתקרב.

כך דילגתי על פייסבוק, לא סתם דילגתי – שנאתי אותו. הרי היה לי כבר חשבון בSixDegrees (ב1997) או בLinkedIn, אבל פייסבוק היה בשבילי משהו אחר – התגלמות של בזבוז זמן.

פייסבוק, מן הסתם, הצליח טוב גם בלעדי והפך לסטנדרט של תקשורת בין אישית. היום לכולם יש פייסבוק ומי שאין לו אז כנראה חסר לו איזה בורג. אם אתה לא שם אתה לא קיים.

החלטתי שאני רוצה להיות קיים, רוצה להיחשף לאנשים, רוצה לפרסם תמונות של חתולים ותינוקות!

תחזיקו את פייסבוק, אני בא!

בתמונה המצורפת, שמדגימה את מודל "הפצת החדשנות" על רשתות חברתיות, רואים בבירור שאלה שמצטרפים לפייסבוק עכשיו נקראים laggards או בתרגומו החביב של גוגל – מפגרים. זו תמונה מ-2011, כלומר אני רשמית מפגר כבר 4 שנים. מגיע לי קצבה מביטוח לאומי?

בכל זאת מה מוסר השכל מכל הסיפור?

אפשר להגיד שסטארט-אפ הצליח באמת בגדול כאשר משתמשים פוטנציאלים שבחרו לא להשתמש בשירותיו נחשבים מוזרים, משונים, לא הגיוניים או מפגרים. טוב, נקרא לזה בעדינות – "מאותגרים…"

פייסבוק בחרו בכל משתמשי האינטרנט בתור משתמשים פוטנציאלים, אבל אתם לא חייבים לקחת אתגר כל כך גדול כדי להצליח. גם פייסבוק התחילו מ"רק" כל הסטודנטים בהרווארד.

הסוד הוא לבחור בנישה מאוד קטנה וממוקדת ולכבוש אותה. אם עשיתם את זה, ויש כבר אנשים שמרגישים "מאותגרים" בגלל שהם לא משתמשים בשירות/מוצר שלכם, כנראה אתם כבר הצלחה ענקית.

נישה מאוד קטנה גם תעזור לכם לחצות את התהום (chasm) בין "מאמצים ראשוניים" (early adopters) ל"רוב ראשוני" (early majority), אבל על זה ועל מודל הפצת החדשנות בכלל אולי בפוסט אחר.

האם אתם גם חושבים שאני מפגר? לייק ייחשב שכן :). ספרו לי בתגובות מה פיספסתי.

עזרו לי להדביק את הפער: הציעו לי חברות או שמות של אנשים שכדאי לי להיות חבר שלהם.

התמונה במקור מבלוג של-Vincenzo Cosenza